אלומינה כימית היא מגוונת, על פי תקן תעשיית המתכות הלא ברזליות YS/ton 619-2007 "סוג ושם מותג של אלומינה כימית", על פי ההרכב הכימי של אלומינה כימית, היא מחולקת ל-5 קטגוריות: סדרת אלומיניום הידרוקסיד, סדרת תחמוצת אלומיניום מיוחדת, סדרת אלומינה דקה למחצה, סדרת זאוליט וסדרת צמנט סידן אלומינט.
כעת, פוליאלומיניום כלוריד, נתרן סיליקט, מלח פלואוריד ומלחי אלומיניום אחרים, נתרן אלומינט, גליום ותרכובות גליום, חלק מקרמיקה מאלומינה וחומרים חסיני אש מקורונדום כלולים גם הם בקטגוריה של אלומינה כימית.
בשנת 1910, אלקואה ייצרה ומכרה את המנה הראשונה של אלומינה קלויה בעולם, שהייתה חומר הגלם לייצור חומרי שיוף מקורונדום לבן.
אלומינה כימית מאופיינת במגוון מוצרים, ערך מוסף גבוה, תוכן טכני גבוה, תחומי יישום רחבים ומתרחבים, מחיר יציב יחסית, ידידותיות לסביבה, ולכן הפכה לענף חשוב מאוד בתעשיית האלומיניום.
מדינות רבות בעולם השקיעו רבות בפיתוח תעשיית האלומינה הכימית. אלקואה הייתה בעבר יצרנית האלומינה הכימית הגדולה בעולם, עם 24 מפעלי ייצור, המכסים את כל המדינות והאזורים העיקריים בעולם, וייצרה יותר מ-220 זנים ויותר מ-1000 אלף טון לשנה. לאחר מכן, בשנת 2007, לוחות האלומינה הכימית הועברו לחברת anmai ההולנדית.
יפן היא מעצמת העל בעולם בייצור אלומינה כימית, וצריכתה עומדת על כ-1000 קילו-טון ו-2012 טון, והמשיכה לעלות באיטיות. המגוון הוא הגדול בעולם. יפן אינה מייצרת אלומינה בדרגה מתכתית, אך הבינה את קנה המידה בייצור הכימי של אלומינה, סידור, מדע וטכנולוגיה מתקדמים, הגנת הסביבה ורציונליזציה של עלויות. מלבד זאת, כדי לענות על הביקוש המקומי, היצוא הגיע ל-25%. יותר מ-85% מייצור האלומינה הכימית של יפן מיוצר על ידי התעשייה הכימית של Sumitomo, Showa Denko ומתכות קלות מיפן.
בסביבות 1940, ארצות הברית, יפן ואירופה החלו במחקר נרחב בתחום האלומינה הכימית, ובשנות ה-70 חלה התפתחות אדירה בכמה מדינות מתועשות ומפותחות במדינות זרות.
על פי נתוני איגוד תעשיית האלומיניום הבינלאומי, בשנת 1975, התפוקה הכוללת של אלומינה במדינות המערב הייתה כ-20,344 אלף טון, ייצור האלומינה הכימית היה 1,699 אלף טון, המהווים 8.3% מסך התפוקה; בשנת 2000, התפוקה הכוללת של אלומינה העולמית הייתה כ-51,200 אלף טון, בעוד שתפוקת האלומינה הכימית הייתה 4,800 אלף טון, המהווים 9.4% מסך התפוקה. בשנת 2008, התפוקה העולמית של אלומינה בדרגה מתכתית הייתה 60,496 אלף טון, ואלומינה כימית הייתה 4,638 אלף טון, המהווים 7.12% מסך התפוקה. בשנת 2012, התפוקה הכוללת של אלומינה בעולם הייתה 95,705 אלף טון, ותפוקת האלומינה הכימית הייתה 85,800 אלף טון, המהווים 9% מסך התפוקה. בין השנים 2008 ל-2012, קצב הצמיחה השנתי הממוצע של האלומינה הכימית העולמית היה... 16.6%, גבוה בכ-11 נקודות אחוז מקצב הצמיחה השנתי הממוצע של אלומיניום ראשוני.
תעשיית האלומינה הכימית של סין החלה את דרכה מאוחר יחסית. בסביבות שנת 1961, על מנת לפתור את המחסור בחומרי גלם בתעשיית האלקטרוניקה, מפעל האלומיניום שאנדונג (הידוע כיום בשם שאנדונג אלומיניום תעשייה בע"מ) פיתח לראשונה אלומינה דלת נתרן והחל במחקר, פיתוח וייצור של אלומינה כימית בסין.
בשנות ה-70, על מנת לספק את הביקוש לאלומינה כימית מתעשיות הנפט, הכימיה, החומרים החסיני אש, הקרמיקה, התרופות, הגנת הסביבה, הנשק, התעופה ותעשיות אחרות, מפעל האלומיניום שאנדונג, מכון המחקר למתכות קלות ג'נגג'ואו, פיתח ויצר אלומינה פעילה, חומר להסרת פלואוריד ארסן מאלומינה, אלומיניום הידרוקסיד דל ברזל, אלומינה טוהר גבוה, קרמיקה עם אלפא Al2O3, ריסוס אלומינה ועוד 24 סוגים חדשים.
בשנות ה-80, ייצור האלומינה הכימית של סין נכנס לתקופה של פיתוח מהיר, ומוצרים חדשים המשיכו לצוץ. כ-60 קווי ייצור מיוחדים לאלומינה נבנו על ידי מכון המחקר למתכות קלות של ז'נגג'ואו, חברת תעשיית האלומיניום שאנדונג בע"מ וחברת תעשיית האלומיניום של סין, המיוצגים על ידי חברת תעשיית האלומיניום הגדולה בע"מ. מספר מפעלי אלומינה גדולים באזורים הסמוכים בנו קבוצה של מפעלים פרטיים לייצור אלומינה כימית, והם משתמשים בחומרי גלם מקומיים או מיובאים כדי לייצר מגוון של אלומינה כימית.
סין היא מדינה גדולה לייצור אלומינה, המשתמשת בטכנולוגיות ייצור רבות יותר מכל מדינה אחרת, קל לממש את קו הענף של ייצור אלומינה כימי על ידי השתלת אלומינה בתהליך הטכנולוגי, במיוחד אלומיניום הידרוקסיד המיוצר בתהליך סינטור, בעל לובן טבעי גבוה.
לאחר יותר מ-50 שנות פיתוח, לתעשיית האלומינה הכימית של סין יש השפעה ניכרת בשווקים המקומיים והזרים, חומרי מילוי אלומיניום הידרוקסיד ומוצרים אחרים ידועים גם בשוק הבינלאומי.
עם זאת, בהשוואה לארצות הברית, גרמניה, יפן וסין, ללא קשר לאיכות המוצר, הזנים וקנה המידה של הייצור של אלומינה כימית, יש פער גדול. הסיבה הבסיסית היא מפגרות יחסית בטכנולוגיית ייצור וציוד, חוסר במחקר תיאורטי בסיסי בייצור ויישום, יכולת חדשנות חלשה ופיתוח שוק אינו מספיק.
זמן פרסום: 2 במרץ 2020