אלומינה פעילה ומסננת מולקולרית, הן נראות דומות (שתיהן מגיעות בצורת חרוז כדורי קטן), הן מבצעים את אותו תהליך (הן סופחות חומר ברמה המולקולרית), ולשתיהן תכונות התחדשות (ניתן לעשות שימוש חוזר בחומר לאחר שהסופח הגיע לקיבולתו), אך הן שני מוצרים שונים לחלוטין. אז השאלה היא, עם כל כך הרבה קווי דמיון, במה הן שונות?
מה שממנו הם עשויים הוא נקודת התחלה טובה. אלומינה פעילה עשויה מתחמוצת אלומיניום שהיא נקבובית מאוד, בעוד מסננת מולקולרית עשויה מאלומינו-סיליקטים גבישיים. משמעות הדבר היא שניתן לעצב את הנקבוביות במסננת המולקולרית לגדלים ספציפיים, הנפוצים ביותר כ-3A, 4A, 5A ו-13X, בעוד שלנקבוביות של אלומינה פעילה אין גדלים מדודים ספציפיים. משמעות הדבר היא שניתן להשתמש במסננת מולקולרית כדי להפריד מולקולות מסוימות בגדלים ספציפיים זו מזו, למשל להסרת אמוניה מזרמי גז טבעי.
מנקודת מבט של יישום, הנה ההבדלים ביניהם. לאלומינה פעילה יש יכולת ספיחה חזקה מאוד של מים, היא יכולה לספוג הרבה יותר מים מאשר מסננת מולקולרית, מה שהופך אותה לחומר שימושי מאוד במדחסי אוויר או עבור יישומים מסוימים של עיבוד גז טבעי. עמידות החומר מאפשרת לו לעמוד בלחץ רב יחד עם רמות לחות גבוהות.
אלומינה פעילה אינה יכולה לספוג מגוון רחב של חומרים או להפריד מולקולות מסוימות זו מזו כמו מסננות מולקולריות, מה שהופך אותה ללא יעילה בתהליך כמו התייבשות אתנול. הסיבה לכך היא שאלומינה פעילה תוכל לספוג גם מולקולות אתנול וגם מולקולות מים ולכן לא תתרחש הפרדה.
מסננת מולקולרית אולי לא תוכל לספוג כמות מים זו שלמה, אך אם אתם צריכים להפחית את כמות המים לכמות נמוכה מאוד, עד 0.1 ppm, מסננת מולקולרית תהיה הבחירה שלכם לסופג, מכיוון שזה משהו שסופחים אחרים מלבד מסננת מולקולרית לא הצליחו לעשות.
מסננת מולקולרית יכולה לשמש גם להפרדת מולקולות ספציפיות זו מזו, הודות להתאמה אישית של גודל הנקבוביות שלהן. לדוגמה, ניתן להפריד מים מאתנול, ופחמן דו-חמצני, אמוניה ופחמימנים גדולים יותר מזרמי גז טבעי, וזה משהו שאלומינה פעילה לא יכולה לעשות, או לא תעשה באותה יעילות.
זמן פרסום: 5 באוגוסט 2019